מבנה הכתובה המסורתית

תאריך ומקום עריכת הכתובה:

ב___ בשבת, ___ ימים לחודש___ שנת___ לבריאת העולם, למניין שאנו מונים כאן בעיר___

מזונות האישה

חובת המזונות כוללת דאגה לקיומה החומרי של האישה. החובה כוללת נוסף למזונות, גם מתן כסות ומדור, דהיינו בגדים, מקום מגורים, וכן ריפוי.

איך ש___ אמר לה לבתולה___ היי לי לאישה כדת משה וישראל, ואני אעבוד ואכבד אותך, ואתן לך מזונות, ואפרנס אותך, כדרכם של אנשים מישראל שהם עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת.

דמי כתובה ותוספת כתובה

דמי הכתובה ("מוהר הבתולות"), הוא סכום שנקבע על ידי חז"ל. במקרה שהנישואין מתפרקים בגלל הבעל (ע"י גט), או במותו, האישה מקבלת את הסכום. תשלום זה נקבע כדי להגן על האישה, שלא יהא קל בעיני הבעל לגרשה, והוא הורחב גם למקרה מותו. הסכום הוא "200 זוז", סכום כסף שאפשר היה לחיות ממנו שנה אחת. שוויו של הסכום המינימאלי נקבע לפי מנהג המקום, ולפי ערך המטבע.
לכתובה אפשר להוסיף סכום כסף נוסף. מצד הדין אין אפשרות לחייב את הבעל להוסיף, אבל גם בזה הולכים לפי מנהג המקום. על סמך הלכה זו קובעת הרבנות הראשית מזמן לזמן את הסכום המינימאלי, הכולל את הכתובה ואת תוספת הכתובה כאחד.

ואני נותן לך מוהר הבתולות מאתיים דינרי כסף הראוי לך מן התורה ומזונותייך וכסותך וכל צורכך, ולבא אלייך כדרך כל הארץ.

נדוניה ותוספת נדוניה

הנדוניה הם הנכסים שהאישה מביאה אתה בשעת נישואיה. נכסים אלה נרשמים בכתובה, והבעל מקבל על עצמו אחריות להחזירם עם פירוק הנישואין לפי ערכם בזמן החתונה. בכתובה כמנהג ספרדים כתוב "והודה החתן הנזכר שקיבלם, ועלו ובאו לידו ורשותו במושלם עד סוף פרוטה אחרונה, ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל, שאם פיחתו – פיחתו לו, ואם הותירו – הותירו לו". בניסוח זה מפורש כי החתן מקבל את הנדוניה ברמת אחריות של נכסי צאן ברזל. הסבר המושג יופיע בפרק הבא, "חובות וזכויות בנישואין".

ונתרצתה___בתולה זו להיות לו לאישה, וזו הנדוניה שהכניסה לו מבית אביה, בין בכסף, בין בזהב, בין בתכשיטים, בין בבגדי לבוש ובין בכלי מיטה סך מאה זקוקים כסף צרוף.

הנכסים שהביאה האישה ונכתבו בכתובה הם באחריות הבעל. נכסים אחרים נשארים ברשות האישה, והבעל רשאי לסחור בהם. נכסים אלה קרויים נכסי מלוג, והם יוסברו בפרק הבא. כיוון שהבעל רשאי לסחור בנכסי אשתו, הוא מקבל אחריות על סכום נוסף, "תוספת נדוניה".
מנהג האשכנזים הוא לנקוב בכתובה סכום קבוע, "מאתיים זקוקים כסף צרוף", מבלי לפרט את הסכומים במטבע המדינה. אם כך כתוב בכתובה, במקרה של גירושין תתבע האישה סכום גבוה, בהתאם לרכוש שהביאה בעת נישואיה.

ונתרצה החתן הנ"ל והוסיף לה משלו עוד סך מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן, סך הכל מאתיים זקוקים כסף צרוף. ועוד הכניסה לו סך ________, והוסיף לה החתן כנגדן שליש, העולה לסך __________.

לאחר פירוט כל הסכומים מסכמים את הסכומים כולם לסכום אחד.

בכתובה כמנהג ספרדים יש תוספת: "ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אישה אחרת עליה, כי אם ברשות בית דין הצדק". תוספת זו נחוצה כי חרם דרבנו גרשום, האוסר לשאת שתי נשים, חל רק על עדות אשכנז. התנאי הזה מרחיב את האיסור גם על מי שהחרם לא חל עליו.

סך כל כתובה זו, נדוניא זו ותוספת זו עולים לסך ______, לבד כל בגדיה ותכשיטיה וחפציה השייכים לגופה.

ערבויות

הבעל נותן ערבויות לקיום התחייבויותיו. הוא משעבד את כל נכסיו, אלה שברשותו בעת חתימת הכתובה ואלה שהוא עתיד לקנות. אפילו "מעילו שעל כתפו" משועבד לתשלום כתובה לאישה.

וכה אמר ה"ה ___ החתן: אחריות שטר כתובה זה והתוספות של הכתובה והנדוניה והתוספות על הנדוניה קיבלתי עליי ועל יורשיי אחריי, להיפרע מבין הטוב והנאה שבנכסיי, ומכל קניין שיש לי תחת השמים וממה שאני עתיד לקנות, הן נכסים שיש להם אחריות (נכסי דלא ניידי) והן נכסים שאין להם אחריות (מיטלטלין) – הכול יהא אחראי וערב להיפרע מהם שטר כתובה זה והתוספות שבו, ואפילו הגלימה שעל כתפי תהא אחראית לפירעון זה, בין בהיות בחיים חיותי, ובין לאחר ימי חיי, מהיום הזה ועד עולם. ואחריות שטר כתובה זה, ותוספות אלו, קיבל עליו החתן כחומר כל שטרי כתובות ותוספות הנהוגים בבנות ישראל, העשויים כתיקון חז"ל, לא כאסמכתא (=כהתחייבות שאינה בלב שלם) ולא כטופס שטרות (=שטר שנכתב בלא התחייבות לבצעו, אלא ללימוד).

חתימות

חתימות העדים והבעל לאימות כל ההתחייבויות.

וקיבלנו קניין על כך מאת___ החתן ל___ הכלה, בכל מה שכתוב ומפורש למעלה, בכלי שכשר לקנות בו, והכול שריר וקיים. נאום___ בן___ עד ונאום___ בן___ עד. גם אני, החתן, מודה על כל הנ"ל, ובאתי על החתום,___ בן___.

את הכתובה קוראים אחרי האירוסין, ולפני הנישואין, ולאחר שקוראים אותה היא ניתנת לאישה. מועד הקריאה נקבע בין האירוסין לנישואין, כדי להפריד בין השניים, ולקבוע לכל אחד מהם ברכת בורא פרי הגפן.