הסכום בכתובה המסורתית

האם הכתובה מהווה אלמנט טקסי או שלחילופין הינה מסמך משפטי חוזי בעל נפקות?

זוגות רבים נוטים שלא להקדיש לכך חשיבות אך לכתובה הנחתמת על ידי החתן יש בהחלט נפקות משפטית  – אשה יכולה עם פקיעת הנישואין לדרוש את התשלום הסכום עליו התחייב החתן בכתובה.

הכתובה מהווה סוג של הסכם ממון שנוצר בעיקרו כחובות הבעל לרעייתו: החתן מחוייב ב"שארה, כסותה ועונתה".  בכתובה יש סעיף כספי בו מתחייב החתן, בכדי להבטיח את פרנסת האשה עם הגרושין (שלא באשמתה) , פטירת בעלה או באם עזב הבעל את הבית ומסרב לחיות עם האשה.

הגבלות על סכום הכתובה: נושא הסכום בכתובה הינו נושא בעייתי ודנו בו לא מעט בבתי הדין הרבניים כאשר אין החלטה גורפת. מצד אחד הסכום בכתובה צריך להיות הגיוני שהרי על פי חוקי המדינה הרכוש והכסף מתחלקים שווה בשווה עם הגירושין ואם הבעל כתב בכתובה סכום מוגזם והאשה תדרוש את פרעון כתובתה עם הגירושין במצב זה יכול הבעל לצאת מרושש מהעניין.

בית הדין הרבני הגדול קבע סכומי מינימום ומקסימום בכדי שבני זוג לא יצאו מפרופורציות והסכומים עומדים על הטווח של בין  36,000 ש"ח ל- 120,000 ש"ח,  סכומים אלו נחשבים לסבירים ולא מוגזמים. עם זאת ישנם מספר בתי דין שאישרו סכומים הגדולים בהרבה. מכאן אנו למדים שהנושא תלוי בהרכב בית הדין הספציפי.

בכדי למנוע בעיות נוספות הנובעות מהגירושין קובעים בני הזוג כחלק מהסכם הגירושין,  ויתור האישה על זכותה לקבלת כספים בגין התחייבות החתן בכתובה וזאת בכדי למנוע הגשת תביעות נוספות מצד האשה, לבית הדין הרבני בגין הכתובה.